<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ד פ"ז</h1>
<h2>דף כ.</h2>
גדידה וקרחה על מת גם היא מחוקי הכנעניים דכתיב בנים אתם לד' אלקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. וכתיב ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם. וגדידה ושריטה אחד. ואינו חייב אלא שיעשה כן על מתו ולע"א אלא שעל מתו חייב בין ביד בין בכלי ולעבודת אלילים אינו חייב אלא בכלי. בד"א שאסור על מתו. בשריטה. אבל מכה הוא בידו על בשרו עד שיהא הדם שותת כמו שמצאנו לר' עקיבא שפגע במטתו של ר' אליעזר והיה מכה על בשרו עד שדמו שותת לארץ ואמר שעל התורה היה עושה כן. הלכך על ת"ח מותר ולשאר בני אדם אסור. המשרט על מת אחד חמש שריטות או על חמשה מתים שריטה אחת חייב חמש. קרחה הוא שתולש משער ראשו על מת בכל מקום בראש הן שיתלוש ביד או בסם. ושעורה כדי שיראה מראשו כגריס פנוי. והאחרונים כתבו אפילו שתי שערות. ובשער אחד איסור יש ולא מלקות. קרח חמש קרחות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת. אבל קרחה אחת על חמשה מתים אינו חייב אלא על אחת מה שאין כן בשריטה כך דרשו חז"ל מכח הפסוקים. קרח בראשו של חבירו או שרט בבשרו וחברו מסייעו, אם שניהם מזידין שניהם לוקין. אחד שוגג ואחד מזיד המזיד חייב והשוגג פטור. בגמרת ארץ ישראל חכם אחד היה מצוה לחבריו תפקדו לנשיכם שכשתהיינה עומדות על המת שלא יתלשו בשערן ושלא ישרטו שרטת שנאמר כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים במשמע.
<h2>דף כא.</h2>
וכן כתובת קעקע מחוקי הכנעניים. והוא שכותב על בשרו בשריטה וממלא מקום השריטה בחול או דיו או שאר צבעונין הרושמים. ובכל מקום שיעשה כן על בשרו חייב על כל מה שיכתוב אפילו לא יכתוב שם ע"א. ואם עושה כן על בשר חבירו אותו שנעשה לו כן פטור אם לא סייעו בדבר. מותר ליתן אפר כירה על גבי מכתו ואין בו משום כתובת קעקע.
